סמל שיקו כחלון
סרן ירון קייזר
אולי היה שם איזה מקור אור נוסף כמו פנס או משהוא כזה והתעקש עד שניקה לי את שני גלגלי העינים בהצלחה, הרופא אמר שאילו לא ביצע פעולה זאת מיד הייתי מאבד את שני העיניים בודאות.
אני הגעתי למרחק כמה מאות מטר מגבעת הפצועים ולא הצלחנו לעבור, היה ירי צפוף מאד של נשק קל
בייניינו וכמות אדירה של טילי סאגר, כל מי שניסה לעבור שם נהרג, אז ישבתי שם מאחורי תלולית עפר
ממתין למצב שאולי האש תשכח קצת ואוכל לעבור
הכאב הזה
אני מדמם בלב מאז שאני יודע את זה ואני בוכה בלב עליו כל יום.
בעקשנות, ככה לאור ירח וכוכבים, אולי היה שם איזה מקור אור נוסף כמו פנס או משהוא כזה והתעקש עד שניקה לי את שני גלגלי העינים בהצלחה, הרופא אמר שאילו לא ביצע פעולה זאת מיד הייתי מאבד את שתי העיניים בודאות.
משה, בן ברוריה ודוד, נולד ביום כ"א בתשרי תשי"ג (13.10.1952)
בחדרה. ילדותו ונעוריו עברו עליו בנתניה, שם גדל והתחנך. הוא
למד בבית-הספר היסודי "מוריה" ואחר-כך סיים את לימודיו
בבית-הספר התיכון-מקצועי "נעורים" בעיר מגוריו. משה היה ילד
ביישן ונוח לבריות, בעל עינים שחורות וגדולות, שהיו מחייכות
תמיד. הוא היה נער עליז, אוהב צחוק ולצון ולכן תמיד היה מוקף
חברים וידידים, שאהבו להיות במחיצתו. מטבעו הצטיין באהבת
הבריות, גדולים וקטנים כאחד. תמיד מוכן היה לעזור לכל אדם.
ברז דולף, תקלה במערכת החשמל ? ומשה נחלץ לעזרה, ילד כי
יבכה ? ומשה מרגיעו. בשעות הלילה המאוחרות היה מוכן לרוץ
להזעיק רופא למען שכן חולה, אפילו נאלץ ללכת מרחק רב,
לאחר יום עבודה מפרך. משה אהב את החיים, תוסס ועירני היה,
והעניק תחושת ביטחון לסובבים אותו. אף-על-פי-כן נשאר בנעוריו ביישן כפי שהיה בילדותו
וכשמישהו היה מדבר בשבחו, היה מסמיק כולו ומחפש מקום להסתיר את מבוכתו. תחביבו
החשוב ביותר היה ה"ווספה" שלו. שקוד היה מאוד על שלמותה ועל תקינותה, ומעין יחסי
"ריעות" נקשרו ביניהם. אפילו כינויי חיבה נתן לה ולפעמים נדמה היה כי לגביו יצור אנושי
היא.
ישן. הוא אהב מאוד את הצבא ואילו נתאפשר הדבר, היה מקדים את מועד גיוסו. אין זאת
אומרת שהיה שואף מלחמות. ביומנו כתב פעם, שהוא בעד שלום מכובד ובטוח עם עמי ערב.
אך כל עוד אין שלום כזה, מוכן הוא למות למען הגנת מולדתו. יחסיו עם בית הוריו היו
הדוקים מאוד. כשהיה מגיע לחופשה, היה הבית השקט כרגיל, מתמלא אורה ושמחה.
הטלפון לא חדל מלצלצל וחברים רבים היו יוצאים בו ובאים. כשפרצה מלחמת
יום-הכיפורים היה משה בביתו. ללא שהייה יצא על גבי ה"ווספה" שלו לגייס את חבריו,
ועד מהרה יצא לחזית. הוא השתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני.
בקרב שהתחולל ביום כ"א בתשרי תשל"ד )17.10.1973) באזור "החווה הסינית" נפגע משה
ומת מאבדן דם, לאחר שלא הייתה אפשרות לחלצו שעות ארוכות. הוא הובא
למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנתניה. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.
לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
משה, בן ברוריה ודוד, נולד ביום כ"א בתשרי תשי"ג (13.10.1952)
בחדרה. ילדותו ונעוריו עברו עליו בנתניה, שם גדל והתחנך. הוא
למד בבית-הספר היסודי "מוריה" ואחר-כך סיים את לימודיו
בבית-הספר התיכון-מקצועי "נעורים" בעיר מגוריו. משה היה ילד
ביישן ונוח לבריות, בעל עינים שחורות וגדולות, שהיו מחייכות
תמיד. הוא היה נער עליז, אוהב צחוק ולצון ולכן תמיד היה מוקף
חברים וידידים, שאהבו להיות במחיצתו. מטבעו הצטיין באהבת
הבריות, גדולים וקטנים כאחד. תמיד מוכן היה לעזור לכל אדם.
ברז דולף, תקלה במערכת החשמל ? ומשה נחלץ לעזרה, ילד כי
יבכה ? ומשה מרגיעו. בשעות הלילה המאוחרות היה מוכן לרוץ
להזעיק רופא למען שכן חולה, אפילו נאלץ ללכת מרחק רב,
לאחר יום עבודה מפרך. משה אהב את החיים, תוסס ועירני היה,
והעניק תחושת ביטחון לסובבים אותו. אף-על-פי-כן נשאר בנעוריו ביישן כפי שהיה בילדותו
וכשמישהו היה מדבר בשבחו, היה מסמיק כולו ומחפש מקום להסתיר את מבוכתו. תחביבו
החשוב ביותר היה ה"ווספה" שלו. שקוד היה מאוד על שלמותה ועל תקינותה, ומעין יחסי
"ריעות" נקשרו ביניהם. אפילו כינויי חיבה נתן לה ולפעמים נדמה היה כי לגביו יצור אנושי
היא.
מה שמנע ממני להגיע לשיקו היה לא רק ירי צפוף של המצרים, שכלל ירי מנשק קל,
ירי מנשק כבד, טילים וארטילריה כבדה, אלא גם ירי של הפלוגות האחוריות שלנו על המצרים מעל הראש שלנו, ארטילריה שהוריד חזי דחבש על עצמו כדי שהמצרים לא יצליחו לדוג אותו ואת הלוחמים והפצועים אשר איתו ולשלוש פעמים ארטילריה שהוריד יקי חץ חיימוביץ,
במבצע פרטי ולא מתואם, כרתק, כדי להכנס ולנסות לחלץ את שיקו וחבריו.
הטוב, מכיוון שאני הגעתי מאוגדה 143 ונדרשתי להשאר על הרשת האוגדתית של 143 בגלל שנתתי שרות גם למבצע "אבירי לב" בצליחה במקביל ומצד שני צנחני 890 היו על רשת גדוד
890 כאשר רק חזי דחבש , חרג מזה פעמים, פעם לרשת "ארד" של חטיבה 35 צנחנים
ופעם הפעיל נוהל חירום מסווג ביותר השם "מוסקיטו" מול השריון שלנו שאיים להשמיד אותו,
בעיקרון לא חרג מרשת אוגדה 162 אשר פעל במסגרתה, המשמעות של זה היא אחת:
אילו לא הירי הצפוף מאד של המצרים ושל צה"ל בשטח שהפריד ביניינו כל הסיכויים שהיינו פותחים באש...אחד על השני...
ומכיוון שהיה מספיק חשוך מכיוון שמדובר בלוחמים מאומנים היטב, סביר להניח ששנינו הינו מצליחים להשמיד את המטרות שלפניינו, כלומר... אחד את השני...
