החוה הסינית סיפור הצלחה וגבורה

הסטוריה Kaisernet.com

בעוז רוחם הכניסה לאתר...



קרבות החווה הסינית


סיפור גבורה עילאית, הקרבה ומסירות נפש


מלחמת יום הכיפורים הייתה המלחמה הכוללת האחרונה שניהלו כל מדינות ערב נגד מדינת ישראל מיום קיומה ולפני כן,
לפני מלחמת יום הכיפורים היה למדינות ערב חלום שאפשר להשמיד את המדינה היהודית, לאנוס את נשיה ולהשליך את גבריה לים,
הם לא טרחו להסתיר כוונות אלה וצווחות ה"אוטבח אל יאהוד" (נשחוט את היהודים) הידהדו מכל כיכר ומכל כלי תקשורת ערבי,
הם כל פעם שיפרו מבחינתם את הנסיונות שלהם, מסתערים כל מדינות ערב מגובים בכמיליארד מוסמים, כספי הנפט
וגוש מזרחי עצום בגודלו אשר כלל את בריה"מ, מזרח גרמניה, פולין ושאר מדינות החסות ומדינות תומכות כמו קובה,
כל אלה, איחדו את כל מה שהיה להם, כמויות אדירות של חיילים, נשק, מטוסים טנקים, הכל למטרה אחת, השמדת מדינה
קטנטנה בת 3 מליון תושבים, המלחמת יום הכיפורים הם הגיעו לשיא המאמצים שלהם ולא בחלו בשום אמצעי כולל מתקפת
פתע כוללת ביום הקדוש ביותר ליהודים, יום הכיפורים שבה, כל העם כולל הלוחמים, מתפלל בבתי הכנסת, הם שיתפו עשרות אלפי
לוחמים מאומנים, אלפי טנקים ומטוסים, עשרות אלפי תותחים וטילים מכל הסוגים בעיתוי הכי לא נוח לישראל במטרה
אחת, להשמיד את מדינת ישראל, מבינים, שאם כל זה לא יעזור, שום דבר לא יעזור נגד מדינת ישראל והם כמעט הצליחו, כמעט...
זהו סיפורם של אותם מעט לוחמים ישראליים אשר בלמו בגופם ממש את אחת המתקפות הרצחניות בהיסטוריה העולמית בלימה טובה
כל כך שמאז, אחרי יום הכיפורים, הגיעו מדינות ערב ותומכיהם למסקנה שמדינת ישראל בלתי ניתנת להשמדה, משנת 1973 מאחרי
מלחמת יום הכיפורים וזכותה, חדלו הערבים לדבר על השמדת ישראל ועברו למדיניות של שלום מקבילה להקזת דם בטרור בידיעה
ובהפנמה כי לא ניתן להשמיד את העם היהודי ואת מדינת ישראל אלא רק להקיז את דמה.

חזית הדרום 16 לאוקטובר 1973
קרבות הבלימה נראות רע מאד מהצד הישראל, שלוש אוגדות הסדירות של צה"ל כתושות מול הכח העודף בהרבה של הצבא המצרי
המצרים בכוח גדול בהרבה, 3 ארמיות מגובות בעליונות אוירית מצרית, ארטילריה אדירה תוקעים חתד בצד הישראלי של התעלה,
כוחות צה"ל מותשים עד גבול יכולתם, מאחורה, אין למצרים יותר מכשול עד תל אביב וירושלים המצב נראה רע, רע מאד.
צה"ל מחליט לבצע את המהלך האחרון שניתן לבצע, חטיבה אחת בפיקוד דני מט תצלח את התעלה בתפר בין שתי ארמיות מצריות
ותטהר את סוללות הטילים נגד מטוסים הרבות כדי לאפשר לחיל האויר שלנו לגבות שריון שלנו ולבצע מהפך.
כח מובחר של צנחנים נשלח להטריד את המצרים בציר סמוך כדי לאפשר את הצליחה, כח קטן יחסית בן 300 צנחנים, גדוד צנחנים 890
המפואר נשלח להטריד את הדיביזיה ה- 16 המצרית בתוספת חטיבה מצרית ממוכנת המונה בסביבות 20.000 לוחמים מצריים אשר
הצליחו לחצות את התעלה, לעשות לינץ כזרי בחלק מלוחמינו ולהערך במגננה, מצויידים היטב כולל יכולות לראיית לילה שלא הייתה
ברשות צה"ל, 300 איש מול כ 20.000 איש מגובים ביתר 3 הארמיות, עליונות אוירית ועליונות ארטילרית.
בתוך כארבע שעות, חצי מכח הישראלי הושמד, כ 100 הרוגים ועשרות פצועים אשר חלקם במצב קשה המשיכו להלחם.

כשלושים שנה אחרי...
מפקד ואגדה 143 האלוף אריאל שרון
מתועד בסרטו של ניר טויב אומר בנונשלנטיות משועשעת משהוא בכנס צנחנים:
דני מט בא אלי וביקש את המשימה בחווה הסינית
אמרתי לו, השתגעת? יש שם 12.000 חיילים ו 200 טנקים...

קדימה ולבד
סיפורו של
ירון קייזר הקצין שהנחית את הצנחנים בחווה הסינית
ונלחם אחר כך כדי לחלץ משם את מה שנותר מהם תחת אש.

ג'יפ סיור בודד עושה את דרכו בעלטה על ציר עכביש האסור לתנועה לכוחות צה"ל
קולות נפץ עמומים והבהקי פיצוצים רחוקים מאירים מפעם לפעם את הרקיע השחור
על הג'יפ רכובים ירון קייזר, מפקד כח מרא"ה של אוגדה 143 ואיש צוות
הג'יפ פונה צפונה לכיוון טרטור 42 אל מתחת לאף של הדיוויזיה ה16- המצרית
שם אלפי לוחמים מצריים פרושים במבנה הגנתי מגובים היטב ביתר שלוש הארמיות שלהם
עליונות אוירית וארטילרית שלהם, שקט מהכיוון שלהם, שקט ודממה
השקט שלפני הסערה...

סיפורו של
חזי דחבש, מ"מ החוד של גדוד 890
אשר הגיע הכי עמוק לתוך הכוחות מצרים
הטריד את המצרים והגן על לוחמיו כ 18 שעות רצופות
ביקש אש תותחינו על עצמו כדי להרחיק את המצרים
טיווח טנקים וסוללורת ארטילריה
והשמיד עמדות טילים
ספג פגיעות כדורים בקסדה האישית שלו, במימיה ובמצפן
ונותר בחיים.
שניים נסיך לב אדום
חזי דחבש וירון קייזר חברים ונמצאים בקשר טלפוני יום יומי עד עצם היום הזה 25 לאוגוסט 2005

הדוקטורינה הצה"לית לא הסתמכה על ארטילריה וקש"א.
העיסוק האובססיבי בקש"א ובארטילריה בכלל, מעיד כאלף עדים כי הכותבים/דוברים אינם בקיאים
בדוקטורינה הצה"לית אשר הייתה מקובלת אז בגלל שהוכיחה את עצמה בעבר,
הדוקטורינה הצה"לית הייתה, קודם חיל האויר, אחר כך שריון, המצרים פעלו על פי דוקטורינה סובייטית, קודם
ארטילריה אחר כך מאסות של חי"ר.
ההפתעה הגדולה של המלחמה הייתה שהמצרים הופיעו עם זרוע נ"מ, לא כמו שאצלינו, אגף בתוך חיל האויר,
אלא, זרוע נ"מ רביעית בנוסף לזרוע אויר, ים ויבשה, היו להם כמויות דמיוניות של טילי קרקע אויר לטווחים קצרים
, לטווחים בינוניים ולטווחים ארוכים וזה נתן להם עליונות אוירית באיזור הקרבות
ומנע מאיתנו סיוע אוירי לכוחות קרקע אשר נמצא יעיל בהרבה מארטילריה, לכן,
צה"ל לא הסתמך על ארטילריה בכלל, העדר הארטילריה בלט רק על רקע חסרונו של חיל האויר,
במצב שבו חיל האויר שולט, אין שום משמעות לארטילריה ולקש"א.
לכן, הסיבה העיקרית לכך שאיבדנו כ 50 לוחמים ומאה פצועים בארבע שעות
בערך, הוא אבדן השליטה האוירית, כך שנתקלנו בכח מצרי גדול בהרבה מאיתנו
ללא סיוע אוירי מכוחותינו וללא סיוע ארטילרי משמעותי מכוחותינו.
ירון קייזר





ירון קייזר, כל הזכויות שמורות ©
נא לשים לב
האתר הזה הוא אתר טיוטה כשלב בחקר הקרבות כל מי שרואה טעות כלשהיא או שרוצה להוסיף, להעיר, להאיר או להגיב
מוזמן לעשות את זה, קליק כאן ליצירת קשר

השם מרא"ה, מרכז אירגון הטסה הוא שם חדש יחסית והוא אינו השם שהיה בשימוש בשנת 1973
מי שצריך לדעת את זה יודע את זה ומי שלא יודע את זה לא צריך לדעת את זה.

כח מרא"ה היה מורכב מצוות מרא"ה כולל סמנים מקצועיים, אנשי מילואים, בפיקוד קצין סדיר מבית ספר לצניחה
וממסופחים שאיבדו את יחידותיהם פלוס קצין שסופח מהאוגדה.

הקרב בחווה הסינית

*מלחמת יום הכיפורים*

*אוקטובר 1973*

ה*חזית המצרית*

הקרב *הגדול ביותר בתולדות צה"ל*

הקרב *הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל*

בחווה הסינית לא היה שום רשומון

על הדבקת המילה רשומון לחווה הסינית

הדבקת המילה רשומון לחווה הסינית ,אינה אלה נסיון נואל של משכתבי ההיסטוריה שנחשפו, לנהל קרבות מאסף בחושפי האמת ולטעון כאילו השקרים שהפיצו במשך שלושה עשורים אינם אלא סוג של אמת אשר תלויה כביכול בעיני המתבונן, על הקורא הנבון להתעלם מקרב הסחה מאסף זה על דעת הקהל ולהבין כי אמת הייתה שם רק אחת ושום שקר לא יכול לקבל שידרוג לדרגת "האמת היא בעיני המתבונן" במקרה הזה ברור כי טענת "האמת היא בעיני המתבונן" אינה אלה שקר, כזב, הטעיה ואפילו הוצאות דיבה,שום רשומון לא היה בחווה הסינית, הייתה שם רק אמת אחת, צריך לדעת רק את מי לשאול. טענת הרשומון באה רק כדי לבלבל הדיוטות, לזרוע ערפול ובלבול כדי להקשות על מפרסמי האמת לפעול.
הרגשת הרשומון השקרית נובעת גם מתחקיר חובבני של יוצרי הסרט אנשים שאין להם מושג מה קרה שם וכדי להצדיק את
חובבנותם אשר גרמה לכך שאי אפשר להבין מהסרט שלהם שום דבר ממה שקרה בחווה הסינית באמת, במקום לומר ראיינו אנשים שאין להם שמץ של מושג ירוק על מה הם מדברים, מנסים לתת לגיתימאציה בתרוץ העלוב של רשומון, לא היה שם שום רשומון הכל ברור.
גם תרנגולת עיוורת מוצאת לפעמים גרגיר
בסרטו של ניר טויב, מציג ניר טויב, לא בכוונה את עדות המפתח להבנת תופעה שלא חשבנו שיכולה להתקיים בצה"ל אפילו,
ניר טויב הלך וצילם כנס צנחנים שם דיבר אריאל שרון מפקד אוגדה 143 דאז, אריאל שרון אומר שם דברים ברורים מאד ,
שאינם משתמעים לשתי פנים ובוודאי לא להרבה פנים אלא אם כן המתבונן הוא מטומטם לחלוטין.
בעדות מצולמת זאת, עומדת האמת הפשוטה העירומה, חשופה וגלויה שיותר ברור מזה לא יכול להיות,
מספר אריאל שרון בנונשלנטיות משועשעת:" דני מט בא אלי וביקש את הקרב על החווה הסינית, אמרתי לו, השתגעת? יש
שם 10.000 חיילים ו 2000 טנקים...".
מה שנסתר מעיני הדיוטות כאן אלו העובדות הפשוטות:
אריאל שרון חס על חייו של חברו אשר פיקד על 3000 לוחמים תחת האפשרות הזאת הוכנסו 300 לוחמים בלבד אל מותם הודאי, וכאן רק
צריך לדעת לשאול את השאלות הנכונות, על חייו של מי חסו עוד, מדוע לא חסו על מי שלא חסו, מי בנה אחרי זה קריירה
שהתבססה על שקרים ומגיעים בקלות רבה לתשובות לכל שאלה, לא צריך להתאמץ, בשביל זה אנחנו כאן, אנחנו עשינו
בשבילכם את כל העבודה, כל מה שנותר לכם לעשות זה רק לקרוא, ואתם תוכו בתדהמה מהתגליות ש לפרסם אותם...

"ראשמון", מונח שכל תפקידו "קבירת האמת" פשוטו כמשמעו

מכתבו של חזי דחבש מתאריך ה 11 לאוקטובר 2006

אכן נכון !!
חבר מגן על חבר, צל"ש אותי ואצל"ש אותך, המלץ עליי ואמליץ עליך. איך עושים מפשלה צבאית-- הצלחה !!?? הדבר נורא פשוט מחלקים צלשי"ם על דבקות במשימה , על נהיגה בטנק, על ביצוע משימות שהיו בדיוק החובה של המצול"ש על פי תפקידו, (ראה, הצל"ש הגבוה שקיבל מרדכי על ארגון הגדוד, לאחר הקרב , מינוי שני מפקדי פלוגות במקום אלו שנהרגו ) ואת זאת עושים באמצעות וועדת עיטורים, חאפלאיסטית בתיעוד רשלני , בחקירה שטחית, מבלי להצליב עדויות ולפני שהאירועים שהיו באמת בקרב נחקרו ולפני הפקת הלקחים. אחרי זה דואגים שהתיעוד הרלבנטי יאבד, או מי מהמעוטרים שיש לו ידיעה על האמת, במירוץ שלו למעלה בקריירה נהיה המעוטר בעל סמכות שבכוחו להעלים את אותם פרוטוקולים.
הפתרון האולטימטיבי, חקירת קרבות יהיו על ידי גוף חיצוני ובלתי תלוי בצה"ל בכלל [אינני יודע אם מבקר המשטרה הינו דומה טובה ואינני יודע אם מבקר מערכת הבטחון מספיק לכך].
גוף כזה קיים !!, שמו "הפורום האזרחי לתחקור קרבות והפקת לקחים", אלא שאין לו גישה לחומרים ואין לו סמכות כל שהיא. ומצער הדבר שכך הוא! הממשלה צריכה להקים גוף בלתי תלוי , לתקצבו, אשר יחקור מה באמת קורה בצבא ובפעולות הקרביות והלא קרביות , באופן קבוע 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 365 ימים בשנה.
עיקר שכחתי, כאשר מתגלות הפשלות והשקרים, יש את המילה החדשה שנכנסה לשימוש נרחב באדיבותו של דב תמרי וניר טויב "ראשמון", מונח שכל תפקידו "קבירת האמת" פשוטו כמשמעו

חזי

הערת ירון קייזר:

אני מתנגד בתכלית ההתנגדות להצעתו של חזי להפקיע את חקירת הקרבות על ידי הצבא לטובת גוף אזרחי,

הפקעה שכזאת מהוה ויתור מראש על דרישת יושרה מהצבא,

ברגע שנוותר על יושרה בצבא אפשר לוותר גם על כל הצבא.

ומצד שני, מי תוקע בידינו שגוף אזרחי לא ילקה בשחיתות באיזשהוא שלב?

בהכירי הכרות קרובה את הפורום האזרחי עליו ממליץ חזי דחבש בחום, חשוב להדגיש,

יש בו אנשים רעים, טפשים, אטומים, שקרנים ומוציאי דיבה אשר לא הייתי מעז להפנות את גבי אליהם

אפילו לשניה אחרת, לעומתם, אני יכול להיות מליץ יושר על קצין, היסטוריון במחלקת היסטוריה,

וגם חזי עצמו יאשר את דברי, קצין שהוא אמין וישר ומקצועי מאין כמוהו,

אם מישהוא רוצה ללמוד יושרה מהיא שילך אצלו, המדובר ברס"ן ד"ר ישראל בן דור,

אשר הופקד מטעם מחלקת היסטוריה של צה"ל לחקור את קרבות הצנחנים בחווה הסינית,

גם אני וגם חזי עצמו, כמו כל אחד שבא במגע עם האדם הזה, סומכים עליו בעיניים עצומות.

ולעומתו, אלה שהמלצתו של חזי כוללת אותם בפורום האזרחי, אינם ראויים לחקור שום דבר.

אני, ירון קייזר, בניגוד לעמדתו של חזי דחבש המוצגת כאן למעלה, לא הייתי מוותר על הדרישה

ליושרה מהגורמים בצה"ל אשר אינם פועלים כשורה.

לדעתי, בניגוד לדעתו של חזי, יש לחליף בצה"ל את כל מי שלא מסוגל ליושרה מוחלטת,

ולא להחליף אנשים חסרי יושרה בצה"ל באנשים חסרי יושרה מהתחום האזרחי.

ירון קייזר

סיפורם האישי של סרן ירון קייזר וסרן חזי דחבש גיבורי החווה הסינית

עוד גילויים מדהימים על רון ארד

www.kaisernet.com/red2

אתר החווה הסינית של ירון קייזר

www.kaisernet.com/ch-si

אין צורך להאחז במיסטיקה ובאמונות טפלות - כל העובדות כולן.

הקרב בחווה הסינית הוא הקרב המפורסם ביותר במלחמת יום הכיפורים ואולי במלחמות ישראל בכלל.

מאורעות הקרב בחווה הסינית הפכו לאחד מסמלי הגבורה של מלחמת יום הכיפורים ושל מורשת צה"ל בכלל.

מה זה החווה הסינית?

השם מטעה, אין שם חווה ואין שם שום דבר סיני, המדובר בשטח מדברי רחב ידים, צחיח ומישורי ברובו אשר

נמצא מהצד המזרחי של תעלת סואץ, השם הזה דבק במקום מכיוון שלראשונה שהגיעו חיילי צה"ל לאזור, זיהו

שם כמה משאבות ישנות שהיה כתוב עליהם ביפאנית, מכיוון שהם לא ידעו לקרוא ביפנית, הם חשבו שהמדובר

בסינית, מאז, משום מה התפשט השם הזה ודבק במקום והוא נקרא בפי חיילי צה"ל החווה הסינית גם כאשר כבר

ידעו שהמדובר בכיתוב ביפנית וגם שידעו שאין שם שום חווה, מין הומור צה"לי שכזה.

מה כל כך חשוב בחווה הסינית שניהלו שם קרב כזה?

יהיה זה יותר מדוייק לומר הקרב בחווה הסינית מאשר על החווה הסינית.

בשטח הזה התמקמו כוחות גדולים מאד של לוחמים מצריים נלהבים אשר ניצלו את ההפתעה אשר יצרו בעצם

מתקפת הפתע בכוחות אדירים בעצם יום הכיפורים, תוך כדי ניצול יסוד ההפתעה וניצול יתרונם המספרי העצום,

הם הצליחו לצלוח את התעלה אל השטח בצד ההמזרחי של התעלה שהיה קודם לכן בשליטת צה"ל.

שיכורי תחושת ניצחון הם התחפרו והתבצרו באזור על מנת להתארגן לשלב הבא, מבחינתם, חיסול שאריות צה"ל

וכיבוש מדינת ישראל.

בדיעבד, התברר שהכח שהיה מבוצר ומחופר היטב באזור החווה הסינית היה בסדר גודל של דיביזיה,

הדיביזיה ה- 16 של הצבא המצרי, כח מקביל בגודלו לאוגדה בצה"ל, הדביזיה הזאת הייתה חלק מארמיה,

כח מקביל לגיס בצה"ל של היום, אז לא היה לצה"ל אפילו גיס אחד להתייצב מולם, הארמיה שלהם ועוד שתי

ארמיות מצריות בגיבוי ארטילריה מצרית עצומת מימדים, וגיבוי חיל האויר שלהם, העליונות האוירית שלהם

נבעה מעוד הפתעה ששלפו המצרים וזה זרוע נ"מ, בצה"ל ההגנה אוירית הינה אגף בתוך חיל האויר, אצלהם,

מכיוון שעליהם היה להתמודד עם חיל האויר הטוב בעולם אשר השמיד את כל חילות האויר של כל המדינות

הערביות במספר שעות, הם הכינו שתרופת נגד, דבר אימתני, זרוע נ"מ, אגף, זרוע, זרוע, ים, אויר, יבשה ונ"מ.

כמויות אדירות של טילים נגד מטוסים מהסוג המתקדם ביותר באותה תקופה מתוצרת בריה"מ,

טילים לטווח, קצר, טילים לטווח בינוני, טילים לטווח ארוך, מטריה מושלמת, יסוי עד קצה הכוחות שלנו, עד אזור

טסה, הטייסים שלנו ניסו להתמודד עם האתגר ונפלו כמו זבובים לאחר קרבות מתישים ומלאי גבורה.

אני, במו עיני ראיתי, איך סקיהוקים שלנו, באו כדי למשוך טילים ולנסות לקבל תמונה על ההפתעה שהציבו בפני

כולנו, בא מטוס סקיהוק, מיד יצאו אליו איזה שלושה טילים, אפשר היה לראות אותם בקלות לפי השובל הלבן על

רקע שמי התכלת, והתחילה ההצגה, הסקיהוק עולה, טיל עולה, הסקיהוק עולה עוד, הטיל עולה עוד, הסקיהוק

יורד בפתאומיות, רק כאשר הטיל ממש ממש קרוב אליו, הטיל מחטיא ואז הסקיהוק מיד מתעסק עם הטיל השני

ממש קרוב, אותו פטנט, סקיהוק חמק, חלק הצליחו עם השלישי וחזרו מן הסתם לדווח וחלק חטפו את השלישי,

חלק התפוצצו עם הטיס בפנים וחלק, ראינו פתאום מחוץ לפיצוץ חופת מצנח של הטייס שפלט את עצמו, לך תדע

בידים של מי הוא נפל, בקיצור, בשלב הזה, העליונות האוירית הייתה שלהם, ומטוסי קרב שלהם ירדו עלינו חופשי

ועשו בנו שפטים, למרות שברוב המקרים הם לא חזרו לבסיסם, מיד בזנב שלהם ישב מטוס שלנו שדאג להפילם,

אם המטוס שלנו חזר מזה בחיים או לא, אין לי מושג, אם מדברים על גבורה, טייסי קרב הגיע להם צל"שים שם

חופשי.

חשוב להבין שהקרב על החווה הסינית לא היה קרב על איזו חווה עם פועלים סינים בתתוכה כפי שניתן להבין

בטעות מהשם.

על מקבלי ההחלטות היה לעשות משהוא הנדון, חטיבות השריון שהשתתפו בקרבות הבלימה היו שחוקות עד עפר

מרוב שהיה עליהם להתעסק עם כוחות גדולים מספרית הרבה הרבה יותר מהם.

כל מה שנשאר, כח טרי לוחם, עד תל אביב לצורך המהפך של להיות או לחדול זה, חטיבת צנחנים 35 סדיר

אשר בדיעבד, היסטוריונים ולוחמים טוענים שהיה שם רק גדוד 890 ומפקדת החטיבה, שזה שליש מהכח,

וגם זה חסר יסודות חשובים של ארטילריה, והכח השני, חטיבת צנחנים של דני מט.

גודל שני הכוחות האלה בטל בשישים אל מול ולעומת 3 ארמיות מצריות, עליונות אוירית מצרית, וארטילריה

יעילה מאד, מפתיעה בגודלה ובהיקפה, אגב, קציני התותחנים שלהם הפתיעו אותנו, תפסנו כמה בשבי,

ובניגוד למה שחשבנו, הם היו משכילים מאד, אחד מהם היה בוגר אוניברסיטת אוקספורד, אני זוכר שזה ממש

ממש הפתיע אותנו, מכיוון שאצלינו, תותחנים לא נחשבו בדיוק יחידת עילית בלשון המעטה.

בקיצור היה צורך, לחדור בתפר שבין שתי הארמיות המצריות אל הצד השני של התעלה, לנקות את כל הנ"מ

הנוראי הזה, כדי שיתאפשר לחיל האויר שלנו להכנס לתמונה וכולם ביחד לבצע מהפך.

היה צורך בפעולת הטעיה, הסחה ממאמץ העיקרי והאמיתי שלנו, ולכך יועדה חטיבה 35, אני מפקד כח מרא"ה

של אוגדה 143, הוטל עלי להנחית את הכח המטעה באמצעות מסוקי ענק מסוג יסעור, בקו אלכסוני חמישהעד

שבעה ק"מ מהיעד, שיסתערו רגלית, ההגיון שעמד מאחורי זה, הוא לא לסכן את המסוקים והכח המנחית שאחר

כך לא יהיה במה לחלץ אותם משם.

לוחמי חטיבת הצנחנים הסדירה 35 התקדמו רגלית ויצרו מגע עם לוחמי הדיביזיה ה- 16 המצרית,

והתחיל שם משהוא שהזכיר לי את חגיגות יום העצמאות, היה נדמה לי שחצי צבא מצרי החליט לפתוח עלי באש.

בתדרוך שאני קיבלתי, נאמר לי כי אנחנו מחיתים סדר גודל של חטיבה, על חטיבה מצרית מחופרת ומבוצרת

היטב, בדיעבד, מן הסתם הנחתתי גדוד, אלא אם כן מישהוא יתקן אותי, ואחד מן השתיים, או שהייתה טעות

במודיעין כאשר אמרו לי חטיבה מצרית או שנותן התדריך, דיבר על לעקוץ את חטיבת החוד של הדיביזיה ה- 16

וזה יספיק כדי שדני מט, בנתיים, יבצע את הצליחה ויביא למהפך, אני בתוקף תפקידי, פעלתי בשתי הכוחות.

בחווה הסינית, הגעתי, למטרת חילוץ, מספר מאות מטר, מן הסתם, בדיעבד ממיקום מ"מ החוד דחבש וממיקום

כח המסייעת של 890 , המדמם, גורי, משה כחלון ואלה.

עקב הירי היעיל והצפוף שהופעל עלי, לצערי לא הצלחתי להגיע אליהם ולהיפך, מ"מ החוד לא הצליח הוא לא

לאחר 31 שנה, בסרט "החווה הסינית רשומון", נטענות טענות מוזרות כי גדוד 890 קיבל איזו הוראה דמיונית

לצוד כביכול ציידי טנקים מצריים, הדבר התמיה אותי מכיוון שאין שום עדות למציאותם של ציידי טנקים בצד

המזרחי של התעלה בכלל...

היו גם היו ציידי טנקים בצד השני של התעלה אשר עשו צרות צרורות לגדוד השריון שבא עם דני מט.

כך או כך, ידעו או לא ידעו מה המשימה האמיתית, חטיבה מצרית או דיביזיה מצרית, בשורה התחתונה זה לא

שינה דבר, הדיביזיה ה- 16 התמוטטה, למרות שזה לא היה במטרות, להטריד ולהעסיק אותם היה מספיק,

ואין זה משנה כלל ועיקר מה סברו צנחני 890 כאשר השיגו מטרה זאת, אם סברו שהם צדים ציידי טנקים

או סתם מציקים למצרים, כך וכך, הכח של דני מט עבר, המהפך הושלם בצורה מזהירה, וכבונוס שלא ציפינו לו

הדיביזיה ה- 16 קרסה.

אני ידעתי, פעולת הסחה, ידעתי שלבוא מצד מזרח, רגלית על חטיבת חי"ר על חטיבה מחופרת ומבוצרת היטב,

טונות של נק"ל יעיל, כל 15 מטר נ"ט, אין לך איפוא להתחבא בכלל, מדבר, שטח מישורי, אתה בא מצד מזרח

בזריחה, אתה מטרת דמות, רק ללחוץ ולהוריד, חבל על הזמן, ציפיתי מראש למרחץ דמים, סוף הדרך.

עד כדי כך הייתי בטוח בזה, שבסוף התדריך שאני העברתי לצוות שלי, הוספתי, רבותי, אנחנו עולים, על יעד

שברור לנו שלא כולנו נחזור, מי שיחזור, שיתן ד"ש בבית, בהצלחה,

לא הייתי אופטימי בכלל וזה במצב שחשבתי שאני מנחית חטיבה על חטיבה מחופרת, גדוד על דיביזיה

זה בכלל טרוף, ועוד יתר שלוש הארמיות בזנב שלהם, עם עליונות אוירית שלהם וארטילריה שלהם,

חבל על הזמן.

באותו סרט ממש "החווה הסינית רשומון" מספר מפקדי היקר אריאל שרון, מפקד אוגדה 143 בנונשלנטיות

איך בא אליו דני מ"ט מח"ט 55 וביקש את המשימה בחווה הסינית לחטיבה שלו, ואז עונה לו שרון בנונשלנטיות

השתגעת? יש שם 12.000 חיל מצרי ו 2000 טנקים מצריים, אז על החבר שלו ואלפים הלוחמים שתחת פיקודו הוא

חס ולכן אוגדה 162 השכנה שולחת את 300 לוחמי גדוד 890 ומי נשלח להנחית אותם? ירון קייזר מאוגדה 143

משמעותו ואין פרוש אחר לזה, שעל החבר שלו דני מט, חס אריאל שרון, אבל קייזר ודחבש נשלחים למוות?

אף אחד לא מכחיש שנוצרה אנרלמוסיה גדולה, כתוצה ממתקפת הפתע שלהם וההפתעה הגודל עוצמת ונחישות

הכוחות שלהם, אני דוחה את ההתעסקות בפרטים הקטנים הכואבים מאד אשר אוי ואבוי אם לא תוקנו ומה שלא

תוקן שיתוקן מיד, אבל לדעתי יש לראות את התמונה הגדולה, מהפך מרשים, ניצחון אדיר אשר המדינה

בנוסף להצלה מכליה בטוחה נהנית מפירותיו עד עצם היום הזה.

בעקבות ובזכות המלחמה הזאת וקורבנותיה, ברוך השם, עד עצם היום הזה, לא נפל חייל צה"ל נוסף, אפילו לא

אחד, במחיר כבד מנשוא, אבל עובדה זאת עובדה.

ההסטוריון הצבאי הד"ר אורי מילשטיין:

אמנון רשף מח"ט 14 שלח ביום הראשון של המלחמה, יום הכיפורים 6 באוקטובר אחרי צהריים, את מפקד פלוגת הסיור החטיבתית שלמה לווין (היום אל"מ מיל') מבסיס החטיבה בטסה לאיזור התעלה בגזרת החווה הסינית לראות מקרוב מה אירע שם ולדווח לו. לווין הבחין בחוה הסינית ב- 17 כלי רכב משוריינים והרבה חי"ר . הוא הזמין שני מטוסים של חיל האויר מסוג סקיהוק להשמיד אותם. מטוס אחד התפוצץ והטיס אפילו לא צנח מטוס שני הסתלק מבלי שהשמיד את הרק"ם המצרי. לווין הודיע בקשר למח"ט רשף שלא ישלח לשם כוחות.

תגובות, הערות, הערות יתקבלו בברכה קליק כאן כדי להגיב

רקע כללי

על מנת להבין יותר טוב מה קרב במלחמת יום הכיפורים, יש להבין תחילה מה קרה

במלחמת ששת הימים.

במלחמת ששת הימים תקפו המצרים והיתה התרעה ברורה לכך, זמן ודי שטח, מרחב,

חצי האי סיני היה מפורז מכוחות צבאיים, לא היו בו כוחות בכלל, לא של ישראל ולא

של מצרים, מיצרי טירן היו פתוחים לכלי שייט ישראליים והיוו עורק מסחרי חשוב

וחיוני למדינת ישראל.

כאשר המצרים סגרו את מיצרי טירן, והכניסו לסיני 3 דביזיות שהחלו בהסתערות

לכיוון שטח ישראל היה ברור מאד לזהות את כוונותיהם, כוונות שהם בכלל לא טרחו

להסתיר ואפילו טרחו להתרברב על התוצאות שהם מהמרים שיתקבלו בתום הקרבות.

במדינת ישראל, אף אחד לא התכוון ללכת כמו צאן לטבח, במדינת ישראל, כל ילד

למד על השואה ועל מצדה מבית הספר היסודי שלא לדבר על רבים שמשפחתם

נספתה בשואה, לא היה ילד בבית ספר היסודי שלא ביקר במצדה, ביקור לימודים

מטעם הבית ספר ולמד על הלקח ונשבע את שבועת שנית מצדה לא תיפול,

לא היה ועד עצם היום הזה אין ילד בישראל שלא עומד בצפירה לזכר הנספים בשואה

וחווה במשך כל שנה את המראות והמאורעות ביום ממלכתי שנקבע לכך שלא לדבר

על יצירות ספרותיות, הצגות תאטרון ושירים שהושמעו במשך כל השנה, בכל פסח,

אין משפחה שלא קוראת בהגדה, "אף על פי שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו

והקדוש ברוך הוא מצילינו מידם.".

לא היה סיכוי ולו הקל שבקלים שהעם הזה, שהצבא הזה, יובל כצאן לטבח כפי שעשו

הנאצים לשישה מליון מבני עמינו.

ולכן, קול תרועות חדוות ההשמדה, קריאות הצהלה:"איטבח אל יאהוד, איטבח אל

יאהוד".,בעברית:" נטבח ביהודים", " נטבח ביהודים", לא נפלו על אזנים ערלות,

אלו ועצם המעשה עצמו, קפצו את כל העם הזה ואת כל צה"ל לאגרוף פלדה ענק

אשר התנפץ בפניהם של צבאות ערב בצורה חסרת תקדים.

בפעולת הפתעה מבריקה וחסרת תקדים, הפתיע חיל האויר הישראלי את כל חיילות

האויר של מדינות ערב התוקפות כולל עיראק ותוך מספר שעות השמיד למעשה, חיל

האויר הישראלי את כל מטוסי חיילות האויר של מדינות ערב בעודם על הקרקע,

בקרבות שריון מבריקים בחצי האי סיני, בחזית הסורית ברמת הגולן ובשטחי יהודה

ושומרון שם נכנסו הצנחנים לפעולה, שחוררה ירושלים, שוחררו כל יהודה, שומרון

וחבל עזה, שוחררה רמת הגולן, אשר בתקופה ההיא הייתה חשיבותה האיסטרטגית

גבוהה מאד מבחינה צבאית כ"עינים של המדינה" ונתפסו חצי האי סיני והאי טיראן,

כדי למנוע בעתיד אפשרות מהמצרים לחנוק את מדינת ישראל כלכלית כפי שעשו

בתקופה שמיצרי טיראן נשלטו על ידם.

בתקופת מלחמת ששת הימים, אמנם היתרון היה בידי מדינות ערב, כמותית, מבחינת

מימון, כסף לממן ומבחינת יוזמה, הם שפתחו במלחמה ועל צה"ל היה להתגונן

בהצלחה או לחדול, או להניח לעם הזה שנית וסופית להיות מובל לטבח.

בחזית הדרומית, אל מול שלוש דיבזיות מצריות של טנקים יצאו שלוש אוגדות שריון

של צה"ל שזה סדר גודל דומה של כח, העליונות של צה"ל התבטאה באדם שמאחורי

הפלדה.

במלחמת יום הכיפורים, נתוני הפתיחה היו שונים לחלוטין:

חצי האי סיני היה בידינו, השליטה במיצרי טירן הייתה בידינו, לאור מה שהתרחש

במלחמת ששת הימים, היה זה טבעי להאמין ואכן כך הייתה האמונה, בארץ ובעולם

כי העליונות

האוירית היא בידי ישראל, ללא עוררין, אלפי קרבות אויר מקומיים עם

הסוריים, אשר ניסו להפתיע את חיל האויר הישראלי בכל דבר, מטוסים חדישים

סודיים מצויידים בטכנולוגיות מתקדמות אשר לא היו ידועות במערב כולל בארה"ב,

טכנולוגיות אשר סופקו להם ביד רחבה ע"י בריה"מ, לא הצליחו בשום קרב כזה,

הובסו קשות גם בקרבות שניסו בהם כח אדם ברמה גבוהה יותר, מדריכים רוסיים,

כל הקרבות האלה הסתיימו בנצחון ישראלי מוחץ ולכן אף אחד לא העלה על דעתו

אפילו, אפשרות שבה חיל האויר הישראלי ינוטרל לחלוטין.

בודאי שלא אפשרות שהשריון הישראלי ינוטרל, אפשרויות שאכן קרו במלחמת יום

הכיפורים ואכן, את מלחמת יום הכיפורים, ניצחו, למעשה, הצנחנים, עד כמה שזה

מוזר, ואפילו כח קטן מאד יחסית של צנחנים, אבל כח עיקש מאד, אשר היווה, ללא כל

צל של ספק, את בכף שהכריע את המערכה כולה.בודאי שהניצחון לא היה מושג

בסופו של דבר ללא לחימתם העיקשת וההרואית של השריון וחיל האויר, אך ללא צל

של ספק, ללא קרבות הצנחנים בחזית הדרומית, לא הייתה קיימת היום מדינת ישראל

והעם הזה היה מובל כצאן לטבח והפעם, מן הסתם, באופן סופי.

הפעם, בניגוד למה שהתרחש במלחמת ששת הימים,

חצי האי סיני היה בידינו, השליטה במיצרי טירן הייתה בידינו, הייתה אמונה שהעליונות

האוירית ושל שיריון בידינו, מערך הכוחות והיקף הכוחות, היה שונה לחלוטין.

המצרים ישבו בצד השני של התעלה בשטח אשר מן התעלה לכיוון קהיר.

הם היו מחופרים ומבוצרים היטב, לקח של אלפי תקיפות מוצלחות של חיל האויר שלנו

ופשיטות של כוחות קומנדו ושריון שלנו.

מכיוון שלא היה כל סיכוי בהסתערות של כוחות שלנו אל הצד השני של התעלה,

שם ישבו, מבוצרות היטב שלוש ארמיות מצריות, כח גדול פי שלוש מהכח שהיה

ברשות צה"ל, עליונות אוירית מוחלטת שלהם שהושגה ע"י הקמת זרוע נ"מ, נגד

מטוסים שלהם שכלל כמויות דמיוניות של טילי קרקע אויר מכל הסוגים, לטווח קצר,

לטווח בינוני ולטווח ארוך, כמויות דמיוניות של ארטילריה, כמויות דמיוניות של קני

תותחי הרעשה, טילי קרקע קרקע מסוג פרוג סובייטים וכמויות דמיוניות של קטיושות

מכל הסוגים והגדלים וכמובן מרגמות , נ"טים וכל דבר אפשרי.

כל אלה לא איפשרו מתקפת מנע של צה"ל אל מעבר לתעלה ולכן הוקם קו בר לב

בצורה שהוקם, קו קדמי של מעוזים, מאויישים המינימום חיילים המיועדים בעיקר

לתצפית והתרעה, קו שני של תעוזים, שהיה מיעוד לשמש בסיס לכוחות המשמידים

של צה"ל ובין שני הקווים הללו, שטח שנקרא שטח הריגה, שבו היו אמורים כוחותינו

להשמיד את הכוחות המצריים שהתכוונו לפלוש אל מעבר לתעלה לכיוון של מדינת

ישראל.

המצרים מצידם הודיעו השכם והערב מידי יום ביומו כי אכן, היום זו ההתקפה

האמיתית, היו מסתערים לכיוון קו המעוזים, הופכים את צה"ל כולו לדרוך ומוכן ופשוט

שוברים הצידה ומסיימים את תנועתם כתמרון.

כך שלא היה ניתן לצפות מראש התקפת אמת עד שזו לא מתרחשת בפועל.

ביום הכיפורים לא רק שהם הפתיעו ופתאום פלשו אלא הפתיעו בכמויות הדמיוניות

ובכך ששברו כל קוד מוסרי שהיה מקובל עד אז במלחמות, לא זכורה בהיסטורה

דוגמא של ניצול מועד דתי כמו יום כיפור בו מרבית הלוחמים הישראלים מתפללים

בבית הכנסת וגם לא זכור בודאי בתקופה האחרונה מצב של אי כיבוד אמנת ז'נבה,

אשר מבטיחה אי פגיעה בשבויים מכל צד והחלפת שבויים בתום הקרבות.

וכאשר המדובר במלחמת דתות, יחסי הכוחות הם: מעל מיליארד מוסלמים מול

שתים עשר מליון יהודים סך הכל,בעולם כולו, מתוכם פחות משלושה מליון בישראל

אז.

בעין הסערה

לעצור נחשול סונאמי עם כפית

סיפורו האישי של ירון קייזר

מפקד כח מרא"ה של אוגדה 143

הסיפור שעדיין לא סופר

אני מדבר על אות הגבורה, על פי עדויות לוחמי גדוד 890 צנחנים, הם לא ידעו מול מה הם עומדים, אני ידעתי כן, אני ועוד איש צוות שתחת פיקודי, התקדמתי בנונשלנטיות מוחלטת כזאת, כאילו אני בבסיס בתל נוף, אל מול עין הסערה, אל מול נחשול של 3 ארמיות, ח"א שלהם, זרוע נ"מ אדירה שלהם וארטילריה ככל שלהם לאורך כל האופק, כאשר מאחורי, מפקדת חטיבה כולה, 3 חטיבות שריון שחוקות עד עפר מקרבות הבלימה, חטיבה 35 ומסופח דני מט שמתארגן על איזה כח שלא עולה בגודלו על חטיבת חי"ר, הנחתתי כוחות, ומטוסים בכל מיני גדלים, אשר הגעתי לנ.צ. שלהם תחת אש פראית, איפוא שהודיעו לי שמתחשק להם לנחות, הגעתי לשם, לא שאלתי שאלות, קיבלתי מטלות, תנחית מטוס קל עם קודקוד בכיר מאד שם, הלכתי לשם, מה איכפת להם מה אני צריך לעבור כדי להגיע לשם, פעם אחת ראיתי פתאום בחושך טנקים נדלקים בטרוף, טרח, טרח, טרח, אחד אחרי השני, הייתי בג'יפ שלי, ג'יפ סיור עם עוד איש צוות שלי, אמרנו לעצמינו, מה פה קורה פה? סוף העולם? מה זה החרטא הזה קיבנימאט ומה לכל הרוחות אנחנו עושים כאן בין כל כך הרבה טנקים האלה שיורים אחד על השני כאילו אין מחר, לקחתי צ'אנס, התקרבתי לאחד הטנקים השלמים, אני רואה את מפקד הטנק מסמן לי בתנועת ידים, פסיכי, עוף מפה והראנה לי עם היד לאיזה כיוון להתחפף, זה הציל את החיים שלי, פגשתי אותו אחרי המלחמה, כאשר למדתי בטכניון בחיפה, הוא איבד את היד הזאת, אבל הוא לא לקח את זה קשה, הוא סבור שחיים של שני לוחמים אמיצים שווה יותר מהשווי של היד שלו עצמו.
בחווה הסינית התקרבתי רגלית ככל האפשר לדיויזיה המצרית המחופרת ומבוצרת היטב, חילצתי פצועים כמו משוגע, כמה שיכולתי, וזה לא עניין של מה בכך, זה לרוץ כמה קילומטרים טובים בחולות עם פצוע עליך שכואב לו באמת ואתה מלא דם שלו עליך יותר מהקצב באטליז.
בקיצור הגעתי למרחק חמש מאות שש מאות מטר ממ"מ החוד ומכח המסייעת של 890 המוכה פצועים, לא יכולתי להתקרב יותר, מכיוון שהיה נראה לי אז כאילו חצי הצבא המצרי התחיל לפתוח עלי באש, ים של אש יעילה מנק"ל, ים של סאגרים עם הרעש האופייני שלהם, ישבתי לי בשקט, מאחורי הדיונה, דיונה לא גבוהה במיוחד אבל מספק כדי לא לחטוף, הוצאתי מהכיס של הדגמ"ח מחברת מצרית שמצאתי זרוקה באיזה מקום, וכתבתי לי יומן, להעביר זמן, שאולי הם ירגעו איכשהוא או שאני אמצא איזה חור לעבור בו, הבני זונות האלה, כנראה קראו את המחשבות שלי והמטירו עלי, באופן אישי, אש יעילה כאילו אין להם מחר, נראה לי שהם לא האמינו שאני עד כדי כך פסיכי שבאתי לבד, עם עוד איזה איש צוות שלי בחוד ומכשיר קשר על התדר האוגדתי, אולי הם חשבו שאני חוד של מינימום 3 ארמיות מילואים ישראליות שבאו להם פתאום, עכשיו שאני חושב על זה, תפסנו להם בשבי כמה קציני תצפית קדמיים קודם לכן ואולי הם היו עיוורים מבחינת מודיעין שלהם, לא יודע מה היה להם, אני יודע בודאות, שאם הם היו קולטים מהי התמונה לאשורה, הם היו מתחילים להשפך עלינו כמו הנחשולי ענק האלה מסוג סונאמי בסרטים הדמיוניים בהוליווד, רשמית, הייתי מעדיף לקבל סונאמי כזה על הראש מלקבל נהירה של 3 ארמיות מצויידות הייטב עם רצח בעינים, מה שלוש ארמיות, הדביזיה ה16- לבד מספיק, מה דביזיה, חטיבה מספיק, מה חטיבה, גדוד, פלוגה, מחלקה, תחשוב על זה, אתה יושב מאחורי איזה דיונה עלובה, מופיעים לך מעל הראש, שתי מטר מעל הראש 11 לוחמים מצרים, עם קלצ'ניקוב ורימונים, אתה שתי מטר מתחתיהם, מה אתה עושה? אומר להם חבר'ה, רוצים לשמוע בדיחה? מישהוא רוצה מסטיק? אות גבורה חביבי, אות גבורה, לא פחות מזה, גם בשבילי בשביל האגו, למה מה קיבלנו שם מליוני דולר? משכורת מחורבנת של סדיר, לפחות שיהיה כבוד, והכי חשוב, ללוחמים של הדורות הבאים, שילמדו, תעשה מה שאתה צריך לעשות, תשאיר את הדאגות לזקנות, אצלי המלים דאגה או פחד לא היו במילון בכלל.



1	2	3	4

לילה, השעה 21:30, ג'יפ סיור בודד ובו שני לוחמים, קצין ורב סמל, הקצין, ירון קייזר, מפקד כח מרא"ה של אוגדה 143 ואיש צוות נעים על ציר עכביש החסום לתנועת כוחות צה"ל עקב שליטה מצרית על הציר, במלים יותר אזרחיות, שטח אוייב, לכיוון נקודת ציון, עכביש 55, מסביב מבליחים מתוך האפילה הבהובי ירי מכל הכיוונים, הגיפ נע ללא אורות, מזהה את נקודת הציון ונעצר, שני הלוחמים מאחת המובחרות שביחידות הצנחנים וצה"ל כולו, יורדים מהג'יפ, בודקים את כיוון הרוח באמצעות זרזיף של חול מדברי, אותו מזרזפים לכיוון חולות המדבר, שולפים מן הג'יפ ארבעה פנסי נפט מהבהבים שנקראים גוזניקים בעגה הצבאית, מניחים אותם על הרצפה בצורת טרפז ענק, הפנסים עדיין מכובים, עלטה מסביב ורק רעמי היריות, קולות שריקות הכדורים והשריקות המסולסלות האופייניות לטילי הסאגר נשמעות, איש הצוות יוצר קשר עם מסוק החוד הענק מסוג יסעור אשר נע בגובה נמוך לכיוון נקודת המפגש, ממש כדקה לפני המפגש, מדליק איש הצוות את ארבעת הפנסים המהבהבים, הקצין, ירון קייזר מתייצב לפנים, ידיו מונפות אל על, מסוק הענק מסוג "יסעור" מגיח מן האפילה ומתחיל להנמיך, ענני חול ענקיים מתערבלים כתוצאה מעוצמת הרוטורים של המסוק, הקצין ואיש הצוות עוטים משקפי אבק ומגנים על פתחי הנשימה, האף והפה באמצעות מטפחות המיועדות לקיבוע שברי עצמות בידים, המטפחות הנקשרות בסגנון המערב הפרוע מאפשרות את התפקוד בכל מערבולות החול והאבק, המסוק הראשון יוצר מגע עם האדמה, הפתח האחורי נפתח לאט, יוצר מגע עם חולות המדבר, ומבטן המסוק יוצא פקח העמסה של המסוק , מקבל אישור ממפקד כח מרא"ה, ירון קייזר מסמן בתנועות ידים אל בטן המסוק ומתוך בטן המסוק מתחילים להגיח הלוחמים, לוחמי חטיבתת הצנחנים 35 של צה"ל, גדוד 890, אל שטח ההערכות ממנו יצאו עוד זמן קצר אל אחד הקרבות המשמעותיים ביותר בתולדות עם ישראל, הקרב בחווה הסינית.
כמה סמלי הדבר, שהקצין הישראלי הראשון שמגיח מן העלטה בין שלל היריות וההבזקים שמסביב הוא דווקא קייזר, בן יחיד, בן לאב ניצול שואה ונכה צה"ל, קצין מצטיין אשר רפול האגדי הביאו לצנחנים באופן אישי ובדיעבד הסתבר שטוב מאד שכך.

גדוד 890 של הצנחנים, נע רגלית לכיוון מתחם הדיביזיה ה- 16 יוצר מגע ומתחלים חילופי אש כבדים מאד, עם נפגעים רבים לשני הצדדים, כח מרא"ה בתוספת מסופחים בפיקוד קייזר, רץ , מוציא נפגעים על הידיים ומביא אותם לתאג"ד בעכביש 55 ומשם, לאחר שהם מקבלים טיפול חירום, דואג להטיסם לבתי חולים בארץ.
קודם לכן, חטיבת שריון 14 בפיקודו של אמנון רשף, חותכת את הדיביזיה ה - 16 מאחורה מדרום לצפון מצד מערב, המצרים סופגים אבידות כבדות, מפקד הדביזיה המצרית לוקה בהתקף לב ומת.
כל זה מאפשר לכח הצליחה בפיקודו של דני מט לחצות את התעלה על ציר עכביש שנפתח ולבצע את המהפך.
בדיעבד ברור כי ללא פעולות חטיבת שריון 14 וגדוד צנחנים 890 לא הייתה צליחה.
על הקרבות האלה אמר רב אלוף חיים בר לב: "גורל עם ישראל מוטל על כתפיכם.

בשלב הקודם נקלע קייזר ואיש צוות בדרך למשימה עם ג'יפ סיור, אל קרבות חטיבת שריון 16 בדיביזיה המצרית ה- 16, קרבות שריון בשריון קשים מאד וכמעט מאבד את חייו.
ובשלב תקיפת גדוד הצנחנים 890 את מתחם הדביזיה המצרית ה - 16 מצד שני, נקלע קייזר לאש כבדה ביותר, במרחק כמה מאות מטר מגבעת הפצועים בנסיון לחלצם וכמעט מאבד את חייו גם שם.

לאחר כל זה, מדלג קייזר וכח מרא"ה לכוחות הצליחה, צולח את התעלה ומגיע לנקודה הצפונית ביותר שהגיעו כוחות צה"ל באפריקה, עד לציר חבית 36.
לא לפני שנקלע להרעשה מצרית כבדה מאד על מוצב לקקן, לפני הצליחה, וכמעט מאבד את חייו גם שם.

השלב הראשון בקרבות בחווה הסינית, היה אותו מתחם אשר סומן במפות הצה"ליות כמתחם "אמיר", אותו מתחם

בו התמקמו הכוחות המצריים אשר הצליחו לחדור אל מעבר לתעלה, לכבוש את המוצבים הישראלים אשר עמדו

בדרכם ולהתמקם על שטח לא קטן אשר היוו מבחינתם ראש גשר.

השטח הוכז כאסור לתנועה לחיילי צה"ל, אותו שטח שהיה קודם לכן בשליטת צה"ל ועכשיו נכבש בידי המצרים

במאסות אדירות של כח אדם, ארטילריה ושליטה אוירית מצרית.

צה"ל הגיע לארבע הערכות חשובות ונכונות:

1. במצב הנוכחי קיימת סכנה קיומית מוחשית ומיידית להמשך קיומה של מדינת ישראל.

2 . לא ניתן לבצע מהפך ללא חדירת כוחות צה"ל לצד השני של התעלה.

3. המקום היחידי בו ניתן לחדור עם כוחות קטנים מאד יחסית כפי שהיו ברשותינו הוא בתפר בין הארמיות

המצריות.

4. פעולת צליחה כזאת לא יכולה להתבצע ללא הטרדת המצרים במתחם אמיר הוא איזור החווה הסינית.

חטיבת שריון 14 של אוגדה 143 חתכה קשות בדיוויזיה המצרית ה - 16 הממוקמת במתחם אמיר הוא אזור

החווה הסינית, מאחורה, בציר לכסיקון, לכיוון צפון, יום קודם לכן, ועשתה במצרים שפטים.

קייזר, מפקד כח מרא"ה של אוגדה 143 היה שם, על ג'יפ סיור עם עוד איש צוות ובדק פיסית את ציר עכביש

לכל אורכו.

למחרת הוחלט להטריד את המצרים במתחם אמיר מצד מזרח כדי להעסיק אותם שלא יצפנו לסיקול הצליחה.

המודיעין שהיה לקייזר דיבר על חטיבה מצרית אחת מחופרת ומבוצרת היטב פלוס כל 15 מטר נ"ט(נשק נגד טנקים).

המשימה להנחית כח זהה בגודלו למשימה שנראתה אז כמשימת התאבדות, לבוא מצד מזרח בקרבות שמן הסתם

ימשכו עד הבקר ומעבר לכך הופכות אותנו לחשופים לחלוטין למטרות דמות ממש של רקע השמש העולה.

היה ברור לנו שהסיכוי שנחזור בחיים ממבצע כזה, קלוש ביותר, בתדרוך ללוחמיו, אומר קייזר:

"רבותי, אנחנו הולכים לעלות על יעד שברור לנו שלא כולם יחזרו הבייתה אם בכלל, מי שיצליח לחזור, שיתן ד"ש

בבית, בהצלחה.".

בשלב הראשון יוצא קייזר ואיש צוות מטסה על גבי ג'יפ סיור בודד, בסביבות בשעה 21:00 כדי לבדוק את הציר

על מנת להנחית את הצנחנים במסוקי ענק מסוג יסעור.

קייזר סורק את ציר עכביש, שובר בנקודת ציון עכביש 55 קרוב ככל האפשר למתחם אמיר, ומגיע למסקנה,

לא ניתן להנחית קרוב מידי למתחם אמיר, במקרה כזה, יושמדו כח מרא"ה והמסוקים על הגייסות ביחד.

לכן, יש לנחות בעכביש 55 ולנוע ברגל בחולות המדבר.

בחצות התחילה הנחיתה בעכביש 55, בדיעבד התברר שהכח המצרי היה הרבה יותר גדול, פי חמש יוצר גדול,

והכח הישראלי היה הרבה יותר קטן, לא חטיבה 35 כולה, חלקה לא הורשה להגיע לאזור בכלל בגלל שליטה אוירית

מצרי, רק חלק מגדוד צנחנים 890

כשלוש מאות צנחנים אשר הונחתו ע"י קייזר וכח מרא"ה של אוגדה 143 שהיה תחת פיקודו.

החלה לחימה עיקשת ועקובה מדם.

המשימה בוצעה בהצלחה עם הרבה קשיים והרבה הרוגים ופצועים.

מכתבו של לוחם גדוד 890 שלחם בחווה הסינית לקייזר

ירון

קראתי את מה שהיה לך

משגע,

ואללה, אתה המלך גבר רציני, אני סתם חייל מהגדוד,

אבל אתה גיבור החווה הסינית

ועכשיו י